העסקת עובדים זרים

חקירה - לא תמיד מהווה אירוע מנתק

מדינת ישראל  נוהגת להאשים בתדירות גבוהה מעסיקים שהעסיקו עובדים זרים ללא אישור העסקה. אינני חולק על מעמדו החוקתי של חוק סדר הדין הפלילי בכלל ושל העסקת עובדים זרים בפרט, אלא מאי, אני בהחלט חולק על הדרך בה לעיתים רבות אדם חי בחרדה יומיומית עד להכרעה בעניינו. 

לא יעלה על הדעת להאשים אדם, אשר לכאורה העסיק עובדים זרים ללא אישור, וכל זאת בשל חקירתם הדלה והמעורפלת של פקחי משרד התמ"ת, דבר העולה כדי דיג כרישים בחכת דייגים. 

ראוי לציין, כי רוב העובדים הזרים הנתפסים בחקירות פקחים מהסוג הנ"ל, אינם דוברים בשפה מערבית כלשהי ומכאן יש לקחת בחשבון שעדותם אינה אלא שיח חרשים. אם לא די בכך, הרי שלאחר חקירות הפקחים הנ"ל, מועבר העניין להחלטת תובע ומכאן הדרך לאישום קצרה לאין שיעור. 

לא זו אף זו, אותו מעסיק שכעת מצוי בפני שוקת שבורה, נאלץ להמתין שנים ארוכות עד אשר יוגש כתב האישום הנ"ל, וברי, כי לאחר שנים כה רבות, טיעוניו מעלים אבק ודרכו להוכיח חפותו נבצרת ממנו על לא עוול בכפו. מסכת העינויים המתוארת לעיל לא מסתיימת בכך. בבוא בא כוחו לטעון לחפותו עקב שיהוי והתיישנות, נתקל האחרון באטימות החוק היבש, מאחר וכידוע, כל חקירה עוצרת את מניין ההתיישנות ומתחילתו מחדש, אף אם המדובר בחקירת איש ציבור, חקירה אשר סביבה מחלוקת רבה כיתושים סביב הביצה,  ומכאן, דרכו לזיכוי הינה כדרך חתחתים. 

בדיון שהתנהל זה מכבר, בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, עבדכם הנאמן יחד עם חברתו המלומדת, ייצגו אדם המואשם בהעסקת עובדים זרים שלא כחוק, על פי סעיף 2 (א) (1) (2) לחוק עובדים זרים (עבירת עוון). הענישה האופציונלית במקרים כגון זה הינה קנס כספי עד לסך 104,400 ₪ לכל עבירה ולכל עובד זר, ולחלופין מאסר למשך שנה. 

הנאשם הואשם בעבירה אחת עבור שני עובדים זרים, דהיינו, עונשו יכול  היה להרקיע  עד לכדי שנתיים מאסר, ולחלופין, קנס עד לסך 208,800 ₪. 

טענותינו כבאי כוח נסבו סביב ההתיישנות מאחר ולא ייתכן, כי מדינת ישראל תשב בחיבוק ידיים, למעלה מ-5 שנים ואז תחליט להגיש כתב אישום שבו ידו של הנאשם ללא ספק על התחתונה, כאשר כל טיעוניה של מדינת ישראל מתבססות על חקירה שטחית של עובדים זרים וכן על חקירתה של עובדת ציבור (כשנה וחצי לאחר קרות האירוע) אשר לא נאלצה להתעמת או  לצאת את תחומי משרדה בכדי להיחקר, דבר העולה כדי זילות והפקרות חיי אדם העומד בפני חוסר וודאות ואשר על כתפיו רובצת אשמה העלולה להעמידו בפני סורג ובריח. 

בתחילת הדיון נתקלנו במעין אטימות אך לא אמרנו נואש וטיעונינו (רוויי ההיגיון) סדקו את טיעוניו של בא כוח מדינת ישראל. כבוד השופטת, הנשיאה דיתה פרוז'ינין, ציוותה עלינו להעלות טענותינו על הכתב ולאחר הגשת הבקשה, אכן, בא לציון גואל, וכבוד השופטת יפה שטיין ביטלה את כתב האישום.

בית הדין הוציא מאמתחתו פסק דין המגלם את רוח חוקי היסוד והמצעיד את פסיקותיו כנר לרגלי האמת. בפסיקתה של כבוד השופטת, קבעה האחרונה, כי אכן יש ליתן משקל מצומצם לחקירת עובד ציבור, וזאת, אפוא, בהסתמך על דברי כבוד השופטת איילה פרוקצ'יה (בע"פ מנדרוביץ נ' מדינת ישראל) המייצגת את בית המשפט העליון בקובעה, כי הנפקת תעודת עובד ציבור איננה מהווה פעולה ממשית, המהווה אירוע מנתק לעניין הפסקת מרוץ ההתיישנות, אלא מהווה פעולת איסוף מידע לצורך חקירה.   

לסיכום: 

אין ספק, כי מאמרי זה אינו בא לדרבן העסקת עובדים זרים בפרט ועבירות כלשהן בכלל, אלא שיש לראות את מטבע הצדק בשני כיווניו ועל כן יש לכבד זכויותיו של נאשם, במיוחד לאור חוקי היסוד המעניקים מידת צדק והגינות, ולתת לו את יומו בבית המשפט כראוי. 

רבים הם המקרים בהם יצא הצדק לאור ועל אף המאבק המשפטי הממושך, תכונות כגון אמביציה ואסרטיביות למען הוצאת הצדק לאור, לא נעלמים מכבוד בית המשפט, הדואג, בבואו ליתן החלטתו, לבחון כל מקרה לגופו לאור חוקי היסוד. 

כמו כן, אף שלעתים נראה הכול אבוד ויש תחושה כי גלגלי הצדק נעים לאחור, מן הראוי לא לאבד תקווה ולהמשיך להיאבק. אכן, התמדה זה שם הסיפור.  

באם נצרכים אתם לבחון העסקה של עובד זר, או שמא אתם מעסיקים עובד זר וקיים חשש לגבי אי חוקיותו, מומלץ כי תיוועצו בעורך דין העוסק בדיני עבודה והמכיר את רזי החוק לבוריו. לא מומלץ ליקח סיכון בנושא הנ"ל מאחר והפרת חוק עובדים זרים עלולה לגרור אחריה קנס כספי גבוה ואף עונש מאסר.